אוכל הוא בסיס להישרדות - אין אוכל - אין חיים כמו כל יצור חי
אוכל הוא חלק מהזהות שלנו – צמחוני/ כשרות, יהדות / תרבויות מאכלי עמים.
תרבות בנושאי חגים - כל חג סובב סביב ארוחה.
אוכל עדתי – תימני / עירקי / פולני / תונסאי / רומני ועוד
אירועים חברתיים מתרחשים סביב אוכל – חתונה, בר מצווה, ברית, הלוויה (בחלק מהעדות), ישיבת שבעה.
כשמגיע אורח דבר ראשון בתרבות שלנו מציעים לו לאכול / לשתות
הקשר החברתי / אנושי נעשה סביב אוכל
אוכל גם קשור למהלכים פוליטיים / חברתיים בעולם.
אוכל הוא גם משהו מאד אישי לנו – טעמים שונים לכל אחד, מתחבר לעולמות מאד אישיים שלנו. מיד אחרי הלידה – הדבר הראשון שהתינוק עושה זה לינוק.
מרגע הלידה עד רגע המוות זה הדבר שאנחנו עושים הכי הרבה פעמים במהלך היממה באינטנסיביות אדירה.
נושא האכילה והאכלה קשור לדמויות המשמעותיות שטיפלו בנו והאכילו אותנו.
התייחסות לאכילה תקינה
אכילה תקינה – היכולת שלי להאכיל את עצמי נכון לפי הגוף שלי ולפי הנאתי.
מבנה הגוף מושפע מהגנים שלנו.
התפתחות אכילה תקינה היא תוצאה של יחסי האכלה תקינים.
נתונים שקשורים בילד - מצב בריאותי, מזג (טמפרמנט), מבנה גוף, מידת הפתיחות לשינויים.
נתונים שקשורים בהורים – מצב רגשי, מצב כלכלי, העמדות חינוכיות.
נתונים שקשורים בסביבה – סביבה פיזית, תקופה בה חיים, תרבות לה אנו משתייכים.
בין שלושת הנ"ל (נתונים שקשורים בילד, בהורים ובסביבה) יש אינטראקציות אשר מתוכן נבנית האכילה בילדות ובבגרות.
התפתחות אכילה תקינה היא כמו מדרגות: כל שלב בנוי ונשען על קודמו.
השלב הראשון (0-3 חודשים)
משימת החיים העיקרית של התינוק אחרי הלידה היא להתמודד עם החיים מחוץ לרחם: תחושות, הרגשות, נשימה, עיכול מזון. ללמוד להסתדר עם שינויים ( חום-קור) ללמוד לווסת – לארגן את התגובות הפיזיות והרגשיות. למצוא את הסדר בחיים.
שלב זה נקרא של חיפוש ההומיאוסטזיס – יצירה של יציבות בסביבה משתנה.
מבחינת האכלה - ברחם התינוק מקבל את האוכל שלו ישירות מחבל הטבור, האכילה מתנהלת מעצמה.
מהלידה התינוק צריך לקחת חלק באכילה, להיות שותף: עליו לזהות כשמרגיש רעב, להודיע שרעב, הוא תלוי במבוגר שישים לב ויאכיל אותו.
כדי להצליח בכך התינוקות נולדים עם רפלקסים:
1. בכי – שיוכל להודיע כשרעב
2. רפלקס איתור הפטמה – מסובב את הראש לכיוון הפטמה
3. רפלקס היניקה
בתקופה הזאת התפקיד של המטפל- זיהוי + תגובה מהירה:
לשים לב לאותות של התינוק של התינוק שמודיע שהוא רעב – לזהות מה אומר האות ולהגיב בהתאם ובמהירות האפשרית.
התינוק לומד מתוך כך:
יש לי מצוקה (רעב) אני מודיע על המצוקה שלי (בכי) מקבל אוכל מהמטפל (נרגע).
השרשרת הזאת חוזרת פעמים רבות מאד, אם הזיהוי והתגובה יעילים – התינוק חש רגוע ומרגיש שיש לו על מי לסמוך, בהמשך תחושת המצוקה תהיה פחות קשה – התינוק למד שידאגו לו ויודע שיקבל תגובה ויחוש רגוע בקרוב.
זה הבסיס שמאפשר לילד ליצור יציבות – לארגן את ההתנהגות שלו. השרשרת הזאת בונה את הייצוג המנטאלי, תפיסה לגבי העצמי – ראוי לטפל בי, אני נאהב ואהוב, ראוי ליחס. היא גם בונה את הדעות והאמונות שלנו לגבי איך יחסים מתקיימים, האם מי שמטפל בי הוא רגיש, נענה.
הייצוגים הפנימיים האלה נכונים להמשך החיים עד לבגרות- עם זה אנחנו הולכים כמבוגרים.
רמת הערנות של התינוק גם משפיעה
בתוך הערנות יש רמות שונות: מרמת ערנות נמוכה ( שינה עמוקה) עד רמת ערנות גבוהה (בכי).
אם ננסה להאכיל תינוק בזמן בכי – לא יאכל.
חשוב להאכיל תינוק כשהוא "בדריכות שלווה" – ערני באופן שליו. הגוף מנהל את עצמו בעזרת מערכת הורמונאלית ומערכת נוירולוגית – לשינה וערות. לכן אם נאכיל תינוק בזמן שינה - אנו פוגעים ביציבות שהגוף מנסה להקנות.
קיימת מחזוריות ביניקה
יניקה מהירה ויניקה רגועה עם הפסקות קטנות. גילו שאמהות שהניקו תינוקות בתת תזונה – הפסיקו להניק בהפסקה הראשונה שהתינוק הפסיק לינוק. חוקרים גילו שבהפסקות היניקה תינוקות מנסים לתקשר עם המבוגר המאכיל אותם (מבט, חיוך, תשומת לב למה שקורה מסביב). כשמבוגר לא היה מגיב אליהם – התינוקות היו מצמצמים את ההפסקות – מתייאשים מליצור קשר. ההפסקות באכילה הם דרך של התינוק ליצור קשר – לתקשר עם המטפל.
המטרות בשלב הראשון – האכלה בה התינוק מודיע מתי רעב, מתי שבע ומה העדפות שלו (מטרנה, סימילק), תינוק שיוכל לווסת / לארגן את ההתנהגות שלו ולקשר בין תחושות הגוף שלו, וליצור קשר בין הרעב והשובע שלו.
חשובה הגמישות: בזמן מחלה – תינוק אוכל פחות. באופן כללי ישנם ימים בהם אוכלים פחות וימים בהם אוכלים יותר.
השלב השני (3-6 חודשים)
בסיס ההתקשרות – קשר מובחן עם אנשים משמעותיים. תינוק שהעולם כבר מוכר יותר (קולות, ריחות, תחושות של העולם בו חי). יש יותר מחזוריות של שינה, אוכל, יציאות. יש יציבות ומחזוריות פחות או יותר.
המיומנויות שלו טובות יותר – יניקה, מביע עצמו יותר ברור, חוקר את הסביבה במבטים, חיוכים, הושטת יד, מתחיל לשחק עם דברים.
מבחינה חברתית – מתחיל לגלות עניין חברתי באנשים שסובבים אותו. תוך כדי האכלה מחפש קשר עין.
תינוקות שלא זכו לתגובות חברתיות בזמן האכלה יכולים להפוך להיות אדישים מאד לקשר חברתי או דרשניים מאד.
תינוקות שקיבלו יחס חם בזמן האכלה – יתייחסו לעולם בשמחה.
נבנה הבסיס להתקשרות שלקראת סוף התקופה מתחיל הקשר המובחן עם אנשים משמעותיים.
השלב השלישי (6 חודשים עד שלוש שנים)
בשלב זה מטרתו של הילד לבנות את הנפרדות שלו מההורה.
בין גיל 6 חודשים לגיל 9 חודשים יש חלון הזדמנויות שבו הילד יכול ללמוד לאכול בלעיסה ולא ביניקה.
אם ידחו את הפגישה עם האוכל המוצק – מיומנויות הלעיסה לא יתפתחו כראוי. חשוב להפגיש את הילד עם עולם הלעיסה. יניקה היא רפלקס – ביניקה הלשון דוחפת קדימה כדי ללחוץ על הפטמה שיצא החלב.
בלעיסה פעולת הלשון היא הפוכה – מעבירה את האוכל אחורה בעזרת הלשון. התינוק צריך להתאמן להפעיל נכון את הלשון.
איך נדע שהתינוק בשל לעבור למזון מוצק / חצי מוצק?
דרך אופן הישיבה שלו – תינוק שמצליח לשבת ישיבה זקופה גם בעזרת משהו – מוכן. תינוק שאינו יציב כלל – לא מוכן. תינוק שפותח פה כשמגישים לו אוכל - מראה גם על בשלות. חשוב שהמפגש עם האוכל המוצק / חצי מוצק חשוב שיהיה מאד הדרגתי. בהתחלה זה משחק – להרגיש את המרקם, טעמים ריחות.
לכן, יש להתחיל במקביל להמשך האכלה נוזלית.
כדי שגם התינוק ירגיש שמצליח וגם המבוגר יחוש בכך חשוב ליצור מצב שבו יהיה פוטנציאל להצלחה:
להגיש מזון סמיך ולא סמיך מדי.
להגיש מנות קטנות בצלחת וכן מנות קטנות בכפית.
לתת לתינוק גם מזון במגש שיגיש בעצמו.
הרקע הרגשי במעבר ואי מעבר למזון מוצק
אריקסון פיתח מודל של שלבי ההתפתחות הפסיכולוגיים- חברתיים.
בשנה הראשונה – אמון בסיסי בעולם –חוסר אמון.
בשנה השנייה – עצמאות – בושה/ ספק.
בהאכלה מבקבוק ההורה חש מידה של שליטה – יודע כמה התינוק אוכל בדיוק. האכלה של מוצק/ חצי מוצק כרוכה במידה רבה של לכלוך מסביב והורים נוטים לפעמים לדחות את העניין או לנסות להאכיל ללא לכלוך.
האכלה במזון מוצק כשהתינוק מול ההורה בכיסא משלו – מייצגת את תחילת הנפרדות - יש הבחנה פיזית בין התינוק להורה. דבר שלפעמים ההורים מנסים להימנע ממנו ללא מודעות מדוע.
לפעמים דחיית ההאכלה מוצקה היא הצורך של ההורה במגע של התינוק, בקרבה הפיזית או בהשארתו "קטן". לתינוק צורך בעצמאות – והוא נאבק עליה מול ההורה. המאבק הזה לעצמאות הוא בתחומים רבים כולל בתחום האוכל. ילד שלא נאבק לעצמאות – צריך ל"הדליק אצלנו נורה אדומה".
בשלב המאבק הזה, הילד במאבק פנימי, רוצה לבד אך זקוק למבוגר שיתמוך ביוזמות שלו ובהתנסויותיו.
נאופוביה – פחד של ילדים מדבר חדש. ילדים בגיל שנתיים / שלוש חוששים ממאכלים חדשים.
זה פחד שנוצר ע"י הטבע על מנת להגן על הילדים שלא יגעו במזון חדש, שלא יורעלו. לכן מזון חדש נגיש לארוחה של כולם נציע לילדים ונאכל גם. לאחר שיראו שממשיכים להגיש ואוכלים מזה ינסו גם.
תפקידי המבוגר בהאכלה הולמת - של תינוקות ופעוטות בריאים
גילוי רגישות וזיהוי של סימני התינוק והפעוט המאותת על רעב או שובע. התאמה לתזמון, להעדפות, לקצב, למאפיינים האישיים ולכישורי האכילה של התינוק.
מתן אמון ביכולתו של התינוק לווסת את כמות האוכל הדרושה לצרכיו, ובמקביל - מודעות למצבו הבריאותי והפיסי. במקרה של דאגה - פניה לייעוץ מקצועי.
מתן כבוד ועידוד ליוזמות ולניסיונות של הפעוט לעצמאות, כשהוא מאכיל את עצמו, גם אם זה כרוך בהרבה ניסיונות נפל, התמרחות, לכלוך וזמן.
בהאכלה אופטימאלית הדגש צריך להיות על יחסי ההאכלה ולא על כמות האוכל שהילד אוכל, במטרה לעזור לפעוט ללמוד הרגלי אכילה והתנהגויות אכילה חיוביות.
כלל הזהב לאכילה לפי איילין סאטר:
חלוקת האחריות בין המבוגר לתינוק / לפעוט / לילד - למבוגרים אחריות על: מה מוגש בארוחה, מתי תתקיים הארוחה ואיפה.
הילדים אחראיים ל: כמה יאכלו והאם יאכלו.
עד גיל שנה – המתי – מתי שהילד רעב. רק לקראת גיל שנה מתחילים לסגל לזמנים יותר ברורים של ארוחות.
פירוט התנהגויות של האכלה הולמת - של תינוקות ופעוטות בריאים
בשלב ההנקה / האכלה מבקבוק:
הכירו את סימני הרעב של התינוק שבטיפולכם (להבדיל מסימני אי-נחת אחרים שלו) והאכילו אותו בהתאם להופעתם. אין להעיר תינוק בריא משינה כדי להאכילו.
האכילו מיד כשהתינוק רעב לפני שהוא מרוגש מבכי רב. (במצב "דריכות שלווה")
החזיקו את התינוק בתנוחה המאפשרת קשר עין בינו למבוגר המטפל, ובסביבה בה מעט גירויים מסיחים.
החזיקו את התינוק אחיזה בטוחה אבל אפשרו לו חופש תנועה.
לפני ההאכלה - גרו את רפלקס הגישוש של התינוק ע"י נגיעה בלחיו, בעקבותיה הוא צפוי להפנות ראשו לכיוון הגירוי והפטמה. כעת געו עם הפטמה בשפתי התינוק כך שיפתח את הפה לקראת ההאכלה.
בהאכלה מבקבוק יש להחזיק את הבקבוק כך שהפטמה תהיה מלאה בחלב. שימו לב שחור הפטמה מאפשר זרימת חלב המותאמת ליכולת היניקה של התינוק.
אפשרו לתינוק לערוך הפסקות ביניקה, לנוח, ליצור עמכם קשר ולהמשיך באכילה.
דברו וחייכו אל התינוק במהלך ההאכלה אך לא בהגזמה המסיחה אותו מהאוכל.
אפשרו לתינוק להחליט כמה הוא רוצה לאכול ובאיזה קצב.
עזרו לתינוק לשחרר אוויר ('גראפס') רק אם הוא מאותת שזה דרוש לו. באם לא - אין צורך להפסיק את ההאכלה כדי שישהק.
יש להפסיק את ההאכלה כשהתינוק מראה סימני שובע: מגלה חוסר עניין באוכל, נרדם, מסובב את הראש או מסרב לפתוח את הפה.
ילדים יוצרים איזון –אם בארוחה אחת אוכלים פחות או אם ביום מסוים אכל פחות, ישלים זאת ביום אחר או בארוחה אחרת. (נערך ניסוי עם כמות של אוכל זהה עם דילול שונה, התינוקות אכלו בדיוק כמה שהיו צריכים בהתאם לרמת הדילול/סמיכות).
תינוקות זקוקים למגע לצורך ההתפתחות שלהם. המגע בזמן האכלה חשוב ביותר. לכן חשוב להחזיק את התינוק בידיים ולהאכילו מבקבוק.
המעבר מאוכל נוזלי למוצק - הלכה למעשה
(מגיל 6-9 חודשים לערך ואילך)
חשפו את הפעוט בצורה איטית והדרגתית למאכלים, טעמים או מרקמים חדשים. כבדו את הזהירות וההסתייגות של הפעוט ממאכלים חדשים.
בתחילה - יש להאכיל את הפעוט כאשר הוא רוצה ובהדרגה סייעו לו לפתח זמני ארוחות המתאימים להרגלי המשפחה / המסגרת החינוכית. צרפו את הפעוט לארוחות המשפחתיות / הקבוצתיות - ואפשרו לו תחושת שייכות וקשר חברתי עם האחרים.
התינוק רגיל רק לינוק ופעם הראשונה פוגש טכניקה חדשה – הוא צריך להעביר את המזון בעזרת הלשון אחורה לתוך בית הבליעה.
האזור שמעורר את אינסטינקט ההקאה של התינוק נמצא במרכז הלשון,(שלנו נמצא עמוק יותר לקראת תחילת הלשון) יש לנו נטייה לדחוף את הכפית עמוק לפה כדי להבטיח שהאוכל יכנס פנימה ויבלע. - חשוב להניח את הכפית על קצה הלשון ממש!! וזאת לאחר שהנחנו אותה לפני הפה כדי שיתפח את הפה.
הגדירו מקום ארוחה קבוע בבית / במסגרת החינוכית – צרו בהדרגה מסגרת וגבולות לארוחה.· הושיבו את הפעוט עם הפנים אליכם ושבו מולו או לצידו.
החזיקו בכפית והגישו אותה כך שהפעוט יכול לראותה. חכו שהוא ישים לב לאוכל ויפתח את הפה.
אין להסיח את תשומת ליבו של הפעוט מהאוכל במטרה להאכילו בעקיפין ("הנה אווירון", "רואה שם את החתול?", אכילה תוך צפייה בטלוויזיה).
אפשרו לפעוט לגעת באוכל ולאכול באצבעות, תנו לו להאכיל את עצמו כשהוא מוכן לכך - העדיפו לתת לו להתנסות במאכלים סמיכים על פני נוזליים, כך שסיכויי הצלחתו יגדלו. תוכלו לתת לו כפית נוספת לזו שבידכם, וכלי אוכל שאינם שבירים.
כשהוא מאכיל את עצמו, היו נוכחים לידו, דברו אליו בשקט ובצורה מעודדת ואל תפריעו לו כשאינו מצליח.
תנו לפעוט להחליט באיזו מהירות לאכול, כמה לאכול ומה מהמאכלים לאכול.
הגישו לפעוט בכל פעם מנות אוכל קטנות, והוסיפו בהתאם לאכילתו - כך תאפשרו לו חוויות הצלחה ויכולת.
בזמן הארוחה – ישבה ליד שולחן /כיסא אוכל, אם הפעוט רוצה לרדת סימן שסיים את הארוחה.
טעימות עושים תמיד באמצע הבוקר – אחרי שנת הבוקר, הסיבה לכך היא שבשעה זו המרפאות פתוחות – אם מתגלה רגישות למזון ניתן לקבל עזרה.
את הטעימה ניתן לתינוק כשהוא מצד אחד רעב אך לא מורעב. אם יהיה שבע או מורעב – הטעימה תיכשל.
יש הבדל בין לסמוך לבין להפקיר את הילד: חשוב לשים לב כמה הילד אוכל, מה אוהב יותר ומה לא אוהב, איזה מרקמים לא אוהב/אוהב, חשוב לתת מקום לצורת האכלה.
כללי טעימה
נתחיל מירקות לא מתוקים: תפו"א, קישוא. בישול הירק במים .
טעימות ראשונות יהיו קטנות בין כפית לשלוש, ומשלימים את הארוחה עם ארוחת חלב.
נמעך את הירק בבלנדר עם מעט מים מהבישול כדי שהמרקם יהיה דומה למרקם נוזלי שהתינוק מכיר.
יומיים ניתן ירק אחד , לאחר יומיים נוסיף את הירק השני, נמעך כל ירק בנפרד ונגיש לתינוק כל אחד בנפרד, כדי שיכיר את הטעמים השונים. וכך נעשה יומיים נוספים.
ביום החמישי, נבשל את שני הירקות הנ"ל+ ירק כתום (דלעת, גזר או בטטה), למעוך כל אחד בנפרד יחד עם מעט ממי הבישול – ולתת לטעום מהם לחוד – להכיר לתינוק טעמים שונים. שוב כל ירק חדש יומיים לפני שמוסיפים חדש.
בשלב הבא ניתן כבר לבשל מרק עם בצל, שום, סלרי, פטרוזיליה, והירקות שהתינוק כבר טעם. ללא מלח וללא אבקת מרק. מגיל 6 חודשים ניתן להוסיף בשר.
חשוב שנדע שבשר בקר הוא הכי עשיר בברזל , אחריו הודו אדום ולבסוף עוף. ניתן לגוון בבשרים.
פירות
בשלב זה כשארוחת הצהרים עברה לצהרים, מתחילים עם טעימת הפירות בשעות הבוקר, רצוי אחרי שקם משנת הבוקר (שעה 10:00 או 11:00).
הפירות שאיתם מתחילים: תפוח, אגס, בננה ופרות הדר - תפוז קלמנטינה ומנדרינה.
מתחילים כמובן בפרי אחד אותו מועכים בבלנדר עם מים רתוחים קרים.
פרי אחד למשך יומיים, לאחר מכן פרי נוסף אך יוגש בנפרד למשך יומיים נוספים, לאחר 4 ימים מתחילת הטעימות ניתן לערבב את שני הפירות יחד.
חשוב לשים לב למה שהילד אוהב ולא אוהב, ילד שמסרב לאכול פרי מסוים- לא להתעקש כמובן, וניתן לנסות את אותו פרי לאחר יומיים, שלושה ולראות אם ישתנה טעמו.
לא נערבב בננה עם פרי הדר באותה ארוחה – הבננה מבטלת את הויטמין סי שיש בפרי ההדר.
אפשר גם לתת מיץ פרי הדר סחוט טרי בארוחת הצהרים או אחרי הצהרים.
בהמשך מגיל 7 חודשים ובהתאם למוכנות התינוק:
אפשר להתחיל להוסיף אורז (לא טחון), פתיתים או פסטה חתוכה לחתיכות קטנות לארוחת הצהרים. חשוב לתת לילידם להחזיק ביד – במקביל להאכלה – תפו"א או בטטה מבושלים
אפשר גם להכין קציצות מבשר – לפי בשלות הילד.
קטניות – ניתן להתחיל לתת מעוכות – חומוס, שעועית, אפונה או עדשים -רצוי להתחיל בכמויות קטנות ולשים לב שלא גורמות לכאב בטן.
מתי נדע שהתינוק אכל ארוחה מלאה שאחריה אין צורך בבקבוק?
נמדוד את כמות המרק המוגשת לתינוק, כשכמות המרק תהיה חצי כוס ומעלה, אין צורך לתת תוספת באותה ארוחה. - אז ניתן להעביר את ארוחת המרק לצהרים.
חשוב שכאשר התינוק אוכל חצי כוס ומעלה של מרק, לא ניתן מיד גם בקבוק כדי שהוא יתרגל ויבין שזו ארוחה בפני עצמה.
כשמבטא שוב רעב לתת ארוחת בקבוק מלאה.
פעמים רבות התינוק יחל לאכול ארוחות משמעותיות ממזון מוצק רק לקראת גיל 10 חודשים ולפעמים לקראת גיל שנה.
עד גיל זה אין מניעה שהתזונה העיקרית תהיה חלב אם או תחליפי חלב אם.
ישנה חשיבות למתן הברזל בטיפות עד גיל שנה ובגיל שנה לערוך בדיקת דם ולבדוק את רמת ההמוגלובין. מחסור בברזל עלול לפגוע בהתפתחות הפיזיולוגית של התינוק. כמו כן תינוק עם רמת ברזל נמוכה מדי גם חש חוסר תיאבון וכך מחריף המצב כמו כדור שלג.
ארוחת אחה"צ/ערב
אחר הצהרים ניתן להגיש רבעים של פרוסת לחם עם אבוקדו או טחינה, במרקם שהולך ונעשה גס יותר.
ניתן להכין לילד עגבניות קלופות מעוכות בבלנדר ולהגיש בארוחה זו.
לאחר גיל 10 חודשים – ניתן להוסיף גבינה לבנה /קוט'ג/יוגורט טבעי. מומלץ לדחות את מוצרי החלב המתוקים לגיל מאוחר יותר. חלב עיזים בריא ומותאם יותר מחלב פרה, אז אם ההורים משתפים פעולה עדיף לתת ממוצרי חלב עיזים.
דייסות – אין צורך ממשי בהן, רק אם ילד ממש רזה וזקוק להשמנה.
חלב ניגר (חלב רגיל), ביצים ודבש – רק לאחר גיל שנה.
תותים – לא מתאימים לפעוטות כלל – אלרגניים ומלאי חומרי ריסוס.
פיצוחים – להימנע לגמרי עד גיל 5
מתי כדאי לפנות להתייעצות בבעיות האכלה / אכילה בגיל הרך?
כאשר אתם נתקלים באחת או יותר מהתופעות הבאות המתמשכות באופן עקבי מעל שבועיים
יש ירידה או עלייה מוגזמים במשקל התינוק / הפעוט / הילד.
במשפחה או במסגרת החינוכית יש עיסוק יתר בארוחות ובאכילה.
ישנם קשיים ומתח מתמשכים בגמילה מבקבוק / מהנקה או במעבר לאוכל מוצק.
מתקיימים מנהגי האכלה / אכילה ייחודיים – כמו האכלה בזמן שינה, נכונות לאכול רק מול הטלוויזיה, רק בעת משחק וכיוצא באלה.
ישנם קשיים בהאכלה / אכילה בעקבות אירוע טראומתי (חנק ממזון, הנשמה, האכלה בכוח, ניתוח בפה או במערכת העיכול).
יש בררנות יתר של הפעוט / הילד בבחירת מאכלים.
ניתן להתייעץ עם רופאי הילדים, אחיות טיפות חלב וכן המרפאות המתמחות בבעיות אכילה בגיל הרך.
מה ניתן ללמוד מארוחה?
התפתחות שפתית: צבעים, צורות, תחושות, צלילים, טעמים, שמות מוצרים ומאכלים, מקור האוכל (לחם מחיטה).
חברתי / קוגניטיבי: תקשורת, שיחה, דיאלוג, מו"מ, הרכב ארוחה, איך מכינים אוכל/מאכלים, כללים חברתיים.
רגשי / אישי: גבולות, כבוד, משפחתיות / חברתיות, שייכות.
מוטוריקה עדינה: מקום להתאמן בתפיסת האוכל, תפיסת פינצטה
נושא זה נלמד בקורס העשרה למטפלות של מטפלא