• Facebook Clean
  • Twitter Clean
  • Pinterest Clean
נושאים בבלוג
Please reload

מאמרים מומלצים
Please reload

התפתחות פסיכולוגית, חברתית ורגשית של התינוק

March 26, 2014

התינוק הוא יצור חברתי, ומגיל צעיר מאד הוא מגלה רגישות מיוחדת לגירויים שונים מצד הסביבה שקשורים באנשים אחרים. בשלב מוקדם מאד התינוק מתחיל להראות עניין מיוחד בצורת הפנים, ובגיל חודשיים הוא מתחיל למקד את המבט בעיניים, באף ובפה של האדם הנמצא בקרבתו. בערך באותו זמן הוא מתחיל ליצור קשר בין פניו של אדם לבין קולו, בגיל 7 חודשים הוא יודע להבחין בין הבעות רגשיות שונות של האנשים סביבו, כמו שמחה, פחד, כעס וכו'. התינוק יודע להבחין בין קולה של אימו לקולות אחרים.

התינוק בא לעולם עם יכולות ליצור מערכת יחסים עם הסביבה האנושית שסביבו ויש לו תפקיד פעיל במערכת יחסים זו. מתוך מערכת היחסים שהוא יוצר עם הסביבה, הוא מסיק מסקנות לגבי העולם בו הוא נמצא. ומשימתו היא לרכוש אמון בסיסי בעולם.כשלא מזהים מה היא החוויה שחווה התינוק, עלינו לנחש – ניחוש זה באופן בלתי נמנע מבוסס על האופן שבו אנו (המטפלים) תופסים את העולם. למשל אם תחשבו שהתינוק שאתן מטפלות בו בוכה מתוך כעס, יש להניח שהתגובה שלכן תהיה כעס או רגשות אשמה. אם נפרש את בכיו של התינוק רק כמצוקה, נהיה מסוגלים להרגיש – ולבטא- בקלות ובמיידיות, את הזדהותנו.
אין תינוק קשה - אלא תינוק שקשה לו.

הניחושים והפרשנויות בנוגע לחוויות שחווה התינוק, הם בדרך כלל חיוביים ומועילים. הפרשנות הזאת מדריכה אותנו לגבי הפעולה הבאה שנעשה עם התינוק, וגם תעזור לתינוק עצמו ללמוד על החוויה שעבר. התינוק אולי לא יודע בדיוק מה הוא מרגיש, או אפילו מה הוא רוצה, או מה מרגיז אותו. הרצונות, המניעים והתחושות של התינוק הם בלתי מוגדרים.
הפרשנות שלנו היא זו שעוזרת לתינוק להגדיר אותם ולבנות את עולמו.

 

התקשרות

ישנו מנגנון מולד ויעיל שעוזר לתינוק מלידתו ביצירת מערכת מורכבת של יחסי גומלין עם האם ועם דמויות מפתח האחרות שבסביבה. מכאן הרגישות המיוחדת שהתינוק מגלה כלפי גירויים שונים בסביבה שיש להם משמעות בין אישית. (מעדיף לראות פני אדם מבוגר מקרוב בגיל קטן) מכאן גם שהוא מפתח התנהגויות שונות שמבטיחות לו קירבה אופטימאלית לדמות האם, כולל היכולת לעקוב במבטו אחר אנשים שבסביבתו, היכולת לבכות או לחייך ויכולתו להצמיד את עצמו לאם. בתקופת הינקות התינוק נמצא בשלב של תלות בסביבתו ולכן המשימה ההתפתחותית המרכזית שלו היא להגיע לתחושה של אמון ובטחון בסיסי בנכונותה של הסביבה לטפל בו ולספק את צרכיו.

 

תהליך יצירת האמון:

התהליך של יצירת האמון מתחיל מרגע הלידה ונבנה בחודשים הראשונים לחיי התינוק.
כשהתינוק חש מצוקה (רעב, עייפות, רטוב, כאב גופני, צורך במגע) הוא בוכה ומבטא את המצוקה שלו. המטפל מנסה לפרש את ביטויי המצוקה ולהבין למה התינוק זקוק ומטפל בתינוק.

התינוק מקבל מענה למצוקה שלו וחש רגוע.

ככל ששלבי הפירוש והמענה יעשו באופן מדויק ומהיר יותר כך התחושה של התינוק תהיה : " יש לי מצוקה – אני בוכה – אני מטופל – אני רגוע".
כשצירוף האירועים האלה מתרחש פעמים רבות ובאורח חיובי –נבנית אצל התינוק תחושה של ביטחון בעולם הסובב אותו ואמון במטפלים בו.
תינוק עם תחושת אמון טובה לומד גם בהמשך להרגיע את עצמו מאחר ויודע שהמענה יגיע – הוא בטוח בכך – ולכן יכול להרגיע את עצמו מעט ולהמתין למענה.

 

מה מנחם ומרגיע את התינוק?

הפעולות היעילות ביותר שיש לבצע כאשר התינוק זקוק לניחומים או להרגעה הן אלה המחזירות אותו באופן סמלי אל הרחם. ניסיון לנחם ולהרגיע תינוק במצוקה לא מעודד "חולשה" ולא מעקב את התפתחותו, אלא עוזר לו ברגע קשה.

ככל שירגיש בטוח יותר וככל שיהיה לו ברור יותר שהוא יכול לסמוך על הוריו או מטפליו בזמן קשה, יהיה התינוק נועז יותר וחופשי יותר בזמנים אחרים, כשלא יהיה תחת לחץ. בשלב זה בחייו אין מקום לנוקשות או לקשיחות כלפיו. על ילדים מבוגרים יותר, ניתן להטיל משמעת בצורה נבונה, אבל בינקות הם צעירים מדי לטיפול כזה.

בתוך הרחם, גוף האם מחבק את העובר ועוטף אותו. הרגשת חמימות עוטפת את העובר, תנועה נעימה מערסלת אותו כשהאם נעה, ופעימות ליבה המעומעמות הן מנגינת רקע תמידית. אחרי הלידה אפשר להשתמש בכל הגורמים האלה כדי להעניק לתינוק חלק מהתחושה האידילית שידע ברחם. זרועות מחבקות, עטיפה בבגדים רכים וחמימים, מלמול שקט ונענוע קצוב של הגוף – כל אלה יוצרים תחושות נעימות ומנחמות.

 

התנועות היעילות ביותר לנחם ולהרגיע הן אלה המבוצעות ברכות, בקצביות ובזרימה שוטפת. כאשר האם/מטפלת מתוחה ועצבנית קשה לבצע זאת. המתח והלחץ מקשיחים את גוף המבוגר ותנועותיו נהיות קופצניות וחדות. קולו נעשה עצבני והתנהגותו לא יציבה. סימני אי שקט אלה מועברות ישר לתינוק שבזרועותיו.

בחברות שבטיות תינוקות מוחזקים על גוף ההורה ונישאים עליו במשך זמן רב. בחברה המודרנית אנחנו נוטים להניח תינוקות לנפשם, כלומר להשכיב בעריסה, בעגלה, לשים בפעוטון. כל זה משעמם מאוד את התינוק ויוצר חסר במגע גופני קרוב, תינוקות רוצים להיות קרובים אל דמות המטפל, מחובקים, מלוטפים ונישאים בזרועותיו זמן רב ככל האפשר. כך הם מרגישים פחות מאוימים מהעולם החדש והמבהיל אליו הגיעו. תינוק שמתמזל מזלו לחוות מגע גופני קרוב (שימוש במנשא והחזקה רבה על הידיים), בשלב ההתפתחות המתאים יהיה פנוי לחקור את עולמו באופן נועז ובביטחון רב, מאחר וחווה בטחון לרוויה כאשר היה זקוק לכך.

 

מה גורם לתינוק לחייך?

פניו המחייכים של תינוק מרוצה מושכים ומלבבים מאוד. ניתן למנות 3 שלבים בהתפתחות החיוך התינוקי:

 

השלב הראשון: קדם חיוך או החיוך הרפלקסיבי -הרצוני

כבר מגיל 3 ימים ניתן להבחין בחיוך זה, זהו חיוך החולף במהרה ואינו מעוצב בשלמות. הסיבות להיווצרות חיוך זה הן בדרך כלל קולות גבוהי צליל (כמו קולה של האם/מטפלת), דגדוג התינוק ופליטת אוויר אחרי האכלה. בחיוך יש יסוד של פחד קטן, הדגדוג נעים אך ברקע קיימת דאגה שמא המגע יהפוך לכואב.

 

השלב השני: החיוך הכוללני

מגיל חודש בערך זוהי הבעה בשלה יותר המהווה ברכת שלום לכל דבר. התינוק מבין שהחיוך יוצר תקשורת. כל חיוך נמשך זמן רב יותר בקודמו, הוא רחב יותר ומלווה בעיניים מנצנצות בהבעה רבה. כל הפנים זורחים בחיוך. קול ההורה ממשיך לעלות חיוך מלא זה, אבל בעיקר פנים של אדם מבוגר המופיעות קרוב לפני התינוק. לכן הוא נקרא חיוך כוללני.

 

השלב השלישי: החיוך המיוחד והמייחד

מופיע בין גיל 4-7 חודשים. חיוך זה כמו החיוך הכוללני מפותח במלואו ומשוגר לצופה ברוב הבעה ועליזות. ההבדל הוא למי מחייך התינוק. כל אחד יכול ליהנות מחיוך כוללני, אבל רק מי שבא במגע גופני קרוב עם התינוק – המבוגרים הקרובים לו ביותר– יזכה לחיוך המיוחד והמייחד. זרים, שלפני כמה שבועות זכו לחיוך רחב כאשר התכופפו מעל התינוק, מגלים כעת לתדהמתם, כי מעשה זה גורם לתינוק לפרוץ בבכי. סוף סוף למד התינוק להכיר את פני הוריו ולהבדיל בינם לבין מבוגרים אחרים. החיוך נהייה לברכה אישית ומיוחדת עד מאד.
החיוך הוא לא תגובה נלמדת , זוהי הבעת פנים מולדת, המוטבעת עמוקות במין האנושי, ואפילו תינוק שנולד עיוור ולא ראה מעולם חיוך של מבוגר יעלה חיוך על פניו.

תינוק הזוכה לחיוכים רבים ולתשומת לב אינטימית מצד הוריו יחייך יותר ולמשך תקופות זמן ארוכות יותר. בעבור בני מזל אלה נהיה החיוך ערוץ תקשורת רב ערך בחודשים שלפני הופעת הדיבור. אפילו לאחר הופעת הדיבור, החיוך האנושי ממשיך להיות סימן חברתי חשוב והוא נמשך לאורך החיים. בינקות חשיבותו רבה ביותר.

 

מה גורם לתינוק לצחוק?

רגע גדול ומקסים זה מתרחש בחודש הרביעי או החמישי לחייו של בתינוק, בדיוק כאשר התינוק מתחיל להכיר את אימו או המטפלת ולהבדיל ביניהם לבין אחרים. הגירויים שמובילים את התינוק לצחוק הם כולם משחקים שיש בהם יסוד מבהיל ( בו, דיו, דיו, פו בבטן , להפיל בכאילו, להקפיץ באוויר וכו'). התינוק חש בסכנה אבל ברגע שהוא מתחיל להשמיע קולות משהו אומר לו שהכול בסדר, שאין זה איום אמיתי אלא משחק. התינוק יודע שזה משחק כי: 1. הפעולה נקטעת מיד. 2. הפעולה מבוצעת ע"י דמות מגוננת שאפשר לבטוח בה. 3. מבחין שבזמן הפעולה היא מחייכת. כל אלו מתלכדים למסר: מה שקורה הוא מפחיד אבל בטוח והצחוק גורם להרגיש טוב. אם אותו משחק ייעשה ע"י דמות שאינה בטוחה מספיק יפרוץ התינוק בבכי.

 

חרדת זרים וחרדת נטישה

תופעה המוכרת סביב גיל 7-8 חודשים, גוברת לקראת גיל שנה ונעלמת בהדרגה במהלך השנה השנייה. בערך באותה תקופה מופיעים גם סימנים ראשונים של חרדת פרידה, הם מגיעים בגיל 15 חדשים בערך ופוחתים שוב לקראת גיל שנתיים.שתי התופעות נורמאליות וחשובות להתפתחות התקינה של הפעוט וחשוב לכבד ולתת שיקוף, למלל את רגשותיו, ולסייע לו להתגבר על הקושי (בפרידה), ולהתמודד.

בפרידה - שלבים, שלב 1- בכי- ניסיון של התינוק למחות על הפרידה ולהחזיר את אימו, 2- ייאוש – מיואש מאחר והלכה. 3 – ניתוק רגשי – נוצר ניתוק מהרגש שעולה בעקבות הפרידה (עצב וכעס). בשלב זה יכול להתחיל להתעניין בגירויים אחרים ו"שוכח" מהאם. אם הפרידה אינה ארוכה מדי לא תיפגע ההתקשרות עם התינוק.

 

סיכום התפתחות האינטראקציה בין האם/מטפלת לתינוק

בשלב הראשון, בשלושת החודשים הראשונים, הטיפול מתרכז סביב הענות לצרכים הבסיסיים של התינוק: האכלה, החלפת חיתולים ומגע. מטרת התינוק היא להגיע לאיזון רגשי ולהיות מסוגל להתמודד עם הפרעות פיזיות כמו רעב, עייפות או רטיבות.
בשלב השני, 3-6 חודשים, מתחיל הדדיות במערכת היחסים, יש לו יותר שליטה בפעולותיו המוטוריות, הוא מתחיל לחייך יותר ולהשמיע קולות דיבור ברורים יותר מבעבר. התפתחות זו מעוררת התרגשות רבה סביבו. בשלב זה, תפקיד המטפלת לבנות מערכת יחסים רגישה יותר עם התינוק ולגלות הבנה רבה יותר לרצונותיו.
בשלב השלישי, 6-9 חודשים, התינוק נוהג לעשות דברים בציפייה ברורה למשהו, כמו להרים ידיים לעבר המטפלת בבקשה שתרים אותו. או לצחוק בצורה מסוימת כדי להזמין לשחק עימו. בעצם הוא מתחיל ליזום אינטראקציה עם הסביבה. בשלב זה,מופיעים הסימנים הראשונים של תהליך ההתקשרות הרגשית, דמות המטפלת משמשת לו מקור בטוח של תמיכה. התינוק מפתח תחושת ביטחון בעולם ובעצמו וזהו שלב קריטי בפיתוח תחושת הביטחון ובקשרים בינאישיים עם התינוק.
בשלב הרביעי, 9-12 חודשים, הדמות האימהית (או הדמויות המרכזיות בחייו) הופכות לנושא האינטראקציה הראשית של התינוק והיא מאוד מרכזית בחייו. התינוק מחפש קרבה ומגע וישנה תחושה של רגרסיה בביטחון שלו בגלל חרדת הזרים וחרדת הפרידה.

בשלב החמישי, 12-18/20 חודשים, ראשית הופעתה של תחושת ה"אני". התינוק מתחיל להיות מודע לכוונותיו מצד אחד ומצד שני האנשים סביבו מגבילים אותו בחופש הפעולה שלו. ההתנסות הזאת משמשת רקע להופעתה של תחושת ה"אני" מול האחר ולפעמים נוצרים קונפליקט בין הרצון שלו להיות עצמאי לבין התחושה שלו שהוא תלוי באחרים. ההישג הגדול של בני השנה הוא השגת קביעות האובייקט הרגשי. גם אם אמא עוזבת, הפעוט יודע שהיא קיימת ושהיא לא נעלמה. מסוגל כבר להתמודד עם פרידה.

בשלב השישי, 18/20-24 חודשים, נוצרת אצל הילד הכרה שמישהו אחר יכול להיות מודע למה שמתרחש בפנימיותו. אפשר לראות בשלב זה שלב ראשון לקראת הכרה עצמית. הפעוט מתחיל לתת ביטוי מילולי לדברים ולשתף אחרים בחוויותיו. נפתח ערוץ תקשורת חדש עם האימא/מטפלת מעבר לקשר המוחשי והסנסו-מוטורי שאפיין את הקשר עד כה. בשלב הבא ניתן לראות ביטויים של עצמאות ואף עקשנות ותוקפנות. הוא לומד שגם כאשר הוא מתנהג בניגוד לרצונה של האם הוא יכול עדיין לשמור על דימוי טוב בעיני הסביבה. הפעוט מתלבט בין הרצון בעצמאות לבין הרצון בהגנה. נפרד מהמטפלת בחוץ אך חוזר מידי פעם לחיבוק-תדלוק ואז חוזר ומתרחק שוב.

 

מדוע גדולים האישונים בעיני התינוקות?

עיני התינוק גדולות ביחס למידת גופו יותר מעיני אדם מבוגר ובד"כ גם אישוניו גדולים יותר.
זוהי תופעה מיוחדת לתקופת הינקות - אישונים גדולים מושכים את תשומת לב ההורים והסביבה ומגדילים את סיכוייו של התינוק לזכות בליטופים ובחיבוקים אהובים יותר.
האישונים המורחבים משדרים אותות משיכה לאם, כדי שהרחבת האישונים תבלוט, לרוב עיני התינוק יהיו בהירות יותר בחצי השנה הראשונה. זאת הסיבה שתינוקות לרוב נולדים עם עיניים בהירות, למרות שלרוב המבוגרים יש עיניים כהות.
בדרך זו התינוק משדר באופן תת מודע לאם כי הוא רוצה בקרבתה.

 

נושא זה נלמד בקורס העשרה למטפלות של מטפלא

 

Please reload

בניית אתרים: מאדורי פרם